<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער נ"ג</h1>
<h2>דף קי.</h2>
דין הלוקח חפץ מחברו ויש למוכר הזה חוב על הלוקח שהוא מוקדם לכן אם יש לו מן הדין שיוכל לטענו ולומר הריני סותר את חובי שיש לי עליו מזה המכר שאני לוקח ממך תדע שהוא על שני עניינים. הענין הראשון היכא שלוקח זה החפץ ויש לו המוכר על הלוקח חוב מתחלה וכמו שאפרשנו דין הוא שיחתוך שעור חובו מזה המקח כדגרסינן המוציא שטר חוב על חברו והלה מוציא שמכר לו את השדה, אדמון אומר אלו חייב הייתי לך היה לך להפרע את שלך, וחכ"א זה היה פקח שמכר לו את הקרקע שיכול למשכנו עליו ומפרשינן באתרא דיהיב' זוזי והדר כתבין שטרא שטענתם היה לך להפרע את שלך טענה היא אלמא מסבר סבירא ליה דכל היכא שהמוכר יש לו על הלוקח דינו הוא שיחתוך את חובו מאותו מכר הילכך אם הויא אותה מכירה מכירת קרקע שמכר ממנו במעמד עדים ונתן לו את הדמים כדי ליקח בהם את הקרקע שהוא מקום שאין כותבין שטר הרי קנה הלוקח אותו קרקע באותן דמים ובדין הידוע בקרקע שנקנה בכסף אין אנו יכולים לומר למוכר למה לא מנעת עצמך מלכתוב השטר מאחר שהיה לך חוב עליו שהרי הוא מקום שאין קונים אלא בכסף ואין כותבים בו שטר מ"מ דין הוא על הלוקח הזה שיפרע לחובו למוכר שהיה עליו מתחלה ואם לא יפרע יחזור על אותו קרקע שמכר לו ממנו ובדין הוא טורפו ממנו דעל הדא אמרו חכמים זה היה פקח שמכר לו את הקרקע. ואם היתה אותה מכירה מכירת מטלטלין כגון שאינה קרקע ויש למוכר חוב על הלוקח דין הוא שיחתוך המוכר שעור חובו מאותן מטלטלין ואל יתן אותן מטלטלין ללוקח אבל אם נתן הלוקח למוכר דמי אותן מטלטלין בתורת מקח ולאחר כך נתן לו ברצון נפשו החוב שהיה עליו דין הוא שיתן המוכר ללוקח אותן מטלטלין בדמים הראשונים שנתן לו שהיו בתורת מקח ואם לא רצה לתתם הרי הוא במי שפרע כשאר כל אדם שחוזר בחברו. הענין השני היכא שמכר לו מטלטלין ויש לו למוכר הזה על הלוקח הזה חוב שיתן לו מטלטלין באותו חוב כמו אלו והגיע זמנו ליתנם לו ונטל המוכר הזה מטלטלין הללו מן הלוקח ואינו רוצה למסור לו המטלטלין וטוען לו חשוב אלו כאותו שיש לי עליך שכבר הגיע זמני הדין עמו ואין עליו לקבל מי שפרע וראיה לדבר זה שפי' הרי אנו למדין מדין שני בעלי חובין, דאתמר שנים שהוציאו זה על זה, רב נחמן אמר זה גובה וזה גובה רב ששת אמר הפוכי מטרתא למה לי. ואסיקנא כל היכא דהשוו זה עם זה להיות זמנם ביום אחד כלהו סבירא להו זה עומד בשלו וזה עומד בשלו אבל אם אין זמנם שוה אמרינן זה גובה וזה גובה.
